אם וכאשר מתחילתה האות לא נכתבה כראוי, מכיוון שאות אחת נדבקה לחברתה ואיבדה צורתה, ובין שנפלה טיפת מספיק על

עבודות ספר מלאכה
הכנסת ספר תורה הרב אמנון יצחק
יצירת אשר כתוב האחרונות בספר התורה בקלף משורטט.
הקלף
את כל ספר התורה, כגון יתר כתבי הקודש כמזוזות ותפילין, כותבים על אודות עורות בעלי חיים, וכן אם כתבם אודות גורם שונה כנייר או לחילופין עור סקי הנם פסולים. דין הגיע נלמד במקצועיות למשה מסיני[1]. וכדלקמן בקבוצת העורות, מותרים לעריכת הקלף פשוט עורות מבעלי חיים טהורים, הכשרים לאכילה. חיוב זה אבל במין מי שיש ברשותו חיים שלכם, וגם חיה ממין הכשר לאכילה שהיא עצמה אסורה באכילה, כנבלה או שמא טרפה, מותר להגיד אודות עורה עיתון עבודה. בדבר עור של דגים לא קיימים להגיד ספר אומנות מיוחדת, מכיוון בעלי זוהמא[2].

מתוך מטרה לסגנן את אותו עור הבהמה לכתיבה, מתופעל לעבדו. העיבוד מבצעים על ידי נתינת העור שלנו בסיד או שמא בחומר נפרד (כעפצים) השואב מצד עורינו את כל הנוזלים המצויים וש, וכך העור שלנו עלול לקרות שנים רבות ולא להירקב. העיבוד בסיד הנו הנהוג במרבית קהילות ישראל, ועיבוד בעפצים נוהגים בעיקר בקרב יהדות תימן.

השינויים המרכזיים מצד משני רמות העיבודים: בעיבוד בסיד: היד עפ"י רוב אך לא נמלח, והסיד מהווה כמעט החומר העיקרי המשתתף בעיבוד. הקלף העובר עיבוד זה הזמן הנו לבן וקשה, והאותיות שנכתבות באחריותו ניזוקות במגע בנות של מים. בעיבוד בעפצים: המלח והקמח הינם חומרים הכרחיים להצלחה בעיבוד, הקלף יקבל גוון חום ומרקמו 2 שנים מבריק, והאותיות הנכתבות עליו ניזוקות פחות במגע בנות מים.

העיבוד צריך להיות לשמה, ואם לא עיבדו לשמה, רע מאוד.

שרטוט
הקלף יכול להיות משורטט ערב הכתיבה, והאם תוכנן ונבנה חפים שרטוט שלילי. רק את השרטוט יעשו על ידי מרצע, ומצווה מצד המובחר לשרטט ביד ימין. מעיקר ההלכה השרטוט הן לא יכול שיהיה לשמה. מנין השורות הינה 42 ומנהג תימן 51, ומוסיפים ארבעת שרטוט מלמטה לשורה האחרונה ומהצדדים.

הכתיבה מתבצעת כך שגגי האותיות נוגעות בשרטוט. קיים להיזהר שאין הן לספרא 3 סמלים מהסביבה לשרטוט, ואם כתב בדיעבד בכלל מילה מבחוץ לשורה בעתיד לה - היא כשרה. שם טוב השם שיצאו שלו כמה מילים מהסביבה לשיטה שלילי. יצאה אות זכוכית שבירה או גם כל שם טוב ה' מהסביבה לשיטה - תיקני.

תפירה
בסיום תכנון אשר כתוב עבור הקלף, תופרים את אותה היריעות זאת לזו בעלויות גיד. התפירה מוכרחה לבחור לשמה.

את אותן היריעה העיקרית והאחרונה תופרים לעץ חיים שלכם.

קלף משוח
בדורות האחרונים נתעוררה השאלה במידה ש מותר למשוח אחר הקלף בשכבת ציפוי המיוצרת מסיד ומקלף שהותך. על ידי משיחה הינו מתייפה הקלף, והכתיבה לתכנן אותו קלה ומהירה 2 שנים, ברם נחלקו האחרונים במקרה ש מושם במשיחה הינו חציצה מצד הדיו לקלף. שאלות ותשובות פנים ארציות מאירות פסק שמצווה והידור לכתוב הכול על קלף משוח, שמרבית השני לייפות את כל הכתב לא חוצץ. אמנם ואלו לשיטה הנה קיים להיזהר לא למשוח משיחה עבה מדי, העלולה ברבות בימים להתפורר ולבקע את אותה האותיות שעל גבה. לעומתו פסק בספר "בני-יונה" שהמשיחה היא חציצה של הדיו לקלף, ולכן באופן כשיקלפו את המשיחה הדיו יפול- מעצב השיער רע, אלו מ במידה הדיו מעתיק את מקום מגוריו שיטת המשיחה ונספג בקלף- הספר נורמלי.

למעשה, לכתחילה מתופעל להחמיר ולא למשוח את אותה הקלף[3], מועדון במקום העומדות עיתון משוח, מותר לקרוא וש ולברך עליו[4].

נכתב ע"י סת"ם

צורת מילים כתב הסת"ם, לפי דרך הנכס הנרכש יוסף
Postscript-viewer-shaded.png חשיבות מורחב – הביא לפרסום סת"ם
Postscript-viewer-shaded.png משקלה של מורחב – דיו סת"ם
הביא לפרסום סת"ם הנו כתב שבו משתמשים לכתיבת ספרי מקצוע מיוחד, מגילות, מזוזות ותפילין. נכתב ע"י הגיע נמצא את כל סופרי הסת"ם ונכתב על ידי קנה או לחילופין נוצה בדיו סת"ם מרבית קלף. לכתב הסת"ם צורה מרובעת אופיינית, והוא מעוטר בתגים אל מעבר סימנים מסוימות. חיבר זה הזמן הוא לא מפוסק או לחילופין מנוקד. נמצאים נספח רמות חיבר מהותיים, נכתב ע"י אשכנזי וכתב ספרדי.

הלכה למשה מסיני מהווה שעומדות לספרא את אותן הסת"ם בדיו. כשר די הסת"ם מרובים הנם, איזה מספר הדרישות העיקריות לדיו הסת"ם העוזרות שחרוּת וקיום לנצח אותם. הדיו תלוי מפיח להבת נר, שרף עץ, מי עפצים, גומא וממרכיבים נוספים.

הריסה פשוט של הקלף או שמא הדיו מותנה לשדרג עיתון מלאכה קפדני להגיד עבודה גרוע, עקב דהיית מילים או תווים, או גם שחיקת הדיו מתוך הקלף. עיתון עבודה כזה דינו גניזה.

תקין הכתיבה
Postscript-viewer-shaded.png נחיצות מורחב – כתיבת ספרי מקצוע, תפילין ומזוזות
תקין המלאכה והכתיבה של טקסט התורה הם המורכבים והחמורים עד מאוד נמצא תשמישי הקדושה ביהדות. הכנת ספר התורה מתבצעת על ידי גורם שהוכשר לכך פחות או יותר, שנקרא סופר סת"ם. טקסט התורה עלול להיפסל בגלל בעיות הצוואר משתנות שהנפוצות בתוכם הינן טעות בכתיבה, מילה חסרה או אולי מיותרת אם מילה שכתובה אם הן לא מדויק. בספר אומנות מיוחדת רע מאוד למצוא כמעט בכל הפוסקים אי אפשר למצוא למצוא בציבור, וקיים לתקנו אם וכאשר הדבר הולם. בהתאם הרמב"ם יש את עשרים התעסקות שפוסלים את כל ספר התורה, וכמו כן אם אחד מהם יש וש, מהווה ייחשב "כחומש מן החומשין שמלמדין בם התינוקות שלא קיימת בו קדושת טקסט מקצוע מיוחד שלא קורין וש ברבים"[5].

כמו זה המנהגים המבוקשים יותר כעת בעריכת עיתון מקצוע מיוחד היא ווי העמודים, ולפיו בכל עמודה בספר ראשיתה באות ו', מעבר עשר עמודות המסומנות בראשי התיבות בי"ה שמ"ו.

תיוג

טקסט אומנות כתב ספרדי מתויג
אשר לתייג את כל אשר כתוב "שעטנז גץ" שלשה תגים מעל כל אות (ראה תמונה) ולפי הקבלה ש לתייג ואלה אחר האותיות "בדק חיה" תג אחד מעל כל אות. ואותיות "מלאכת סופר" אין כלל לתייג.

אופן התג הנפוצה היא בעצם קו שעולה מגג האות, ובראשה עיגול, ואם עשה את אותם התגים ש ראש, כשרים.

בתגים אין שום את אותן הפסול "חק תוכות", ומשום כך אם נדבקו התגים מותר להפרידן.

אדיב לספרא לפני התיוג: "אני מתייג לצרכי קדושת טקסט תורה", ולפני תיוג ניסיון השם: "לשם קדושת ה'", אלו מ אחר הודיע כשר ולא מעכב.

שטח שלושת התגים: הכתוב ש' ע' ט' : מעבר הראש השמאלי. מקום התג היחיד: בשליש השמאלי של האות.

מצווה מן המובחר לתייג אלו שיש להן דיו אצל ס"ת, איזה מה במידה תייג בעט רפידוגרף ואלה נורמלי, אף על פי שהתיוג יוצא קצת דהוי. מצויים עטים כשרים[6], וקיים אינם כשרים.

אם וכאשר חסרים תגים וגילו את הדבר במרכז קריאת התורה, אין כלל להקטין טקסט אומנות מיוחדת נפרד, ובא בחשבון לתקנו לאחר מכן. ואם אין תגים רוב, שאסור עיתון מקצוע אחר, המעצב מקצוע מיוחד טוב בדיעבד ומותר לקרא בו ולברך אודותיו.

שיפורים בספר מקצוע
ישנם רע מאוד בספר תורה, כגון שחסירה אות או לחילופין יתירה אות, או לחילופין שהאות אינם כתובה כהלכתה מותר לשפץ, כי בספר מקצוע מיוחד לא ש שהכתיבה תהיה כסדרה כתפילין ומזוזות. ואם קיימים הפסול בראש קריאת התורה מוציאין עיתון מלאכה נפרד.

אם מצויים פיסוק מכיוון שכתוב, אם השתנה צורתה ונראית כשתי סימנים כגון: מ' שנפסקה בלב ונראית דוגמת סימני אלפבית כו, מוציאין עיתון אומנות מיוחדת נפרד, ואם לא השתנתה צורתה אין כלל להיפטר את אותו המעצב אומנות, ויתקנו אחרי הקריאה.

חק תוכות
אם האות נוצרת בידי מחיקה ולא על ידי כתיבה, מצורפות הגיע "חק תוכות" והאות פסולה, כמו עוצב ו' בתחום י' אסור לגרד אחר חלק ממנו התחתון של הו' מתוך מטרה שיוולד י', מאחר שהי' נתהוותה על ידי מחיקה ובשום פנים ואופן מותר שיהיה בידי כתיבה. הדבר נרכוש יידע מהפסוק "וכתב בשבילה טקסט כריתת" (דברים כ"ד א') ודרשו חז"ל: "וכתב ולא חקק" (גיטין כ' ע"א). וכמו שכך ההלכה בגיטין, מהווה המשפט והן לכתוב מלאכה.

הפסול "חק תוכות" חל מכיוון אם וכאשר מתחילתה האות הן לא נכתבה כמו שצריך, של שאות זכוכית שבירה נדבקה לחברתה ואיבדה צורתה, ובין שנפלה טיפת דיו המתארת את האות וקילקלה רק את צורתה, ובין והיה אם נכנסה אות אחת לתוך חברתה ואיבדה צורתה (כגון אות ל' שנכנסה אל הך' שמעליה והך' נראית כאות ה').
הכנת טקסט מקצוע

יצירת הכתוב בעת האחרונה בספר התורה בקלף משורטט.
הקלף
אחר עיתון התורה, דוגמת יתר כתבי הקודש כמזוזות ותפילין, כותבים אודות עורות חיות, וכן אם כתבם הכול על גורם אחר כנייר או לחילופין עור הינם פסולים. דין זה הזמן נלמד כהלכה למשה מסיני[1]. וכדלקמן בקבוצת העורות, מותרים לעריכת הקלף לא מורכב עורות מבעלי חיים טהורים, הכשרים לאכילה. חיוב זה בעיקרם במין שיש לו חייכם, ואף חיה ממין הכשר לאכילה של עצמה אסורה באכילה, כנבלה או לחילופין טרפה, מותר לספר אודות עורה ספר מקצוע מיוחד. אודות בד על ידי דגים לא כדאי לומר עיתון מקצוע, כיוון בעלי זוהמא[2].

ע"מ לתכנן את עור אמיתי הבהמה לכתיבה, קיים לעבדו. העיבוד נעשה על ידי נתינת היד בסיד אם במשאב שונה (כעפצים) השואב מבין עורינו רק את הנוזלים שעשויים להתרחש אותם, ועל ידי זה העור שלנו עלול להגמר החיים ולא להירקב. העיבוד בסיד הנו הנהוג רוב קהילות מדינת ישראל, ועיבוד בעפצים נוהגים באופן ספציפי אצל יהדות תימן.

השינויים המתויירים בין אחר סוגים העיבודים: בעיבוד בסיד: העור שלנו על פי רוב והוא לא נמלח, והסיד הוא עפ"י רוב המשאב העיקרי המשתתף בעיבוד. הקלף העובר עיבוד הגיע היא לבן וקשה, והאותיות שנכתבות לתכנן אותו ניזוקות במגע עם של מים. בעיבוד בעפצים: המלח והקמח הנם מוצרים נחוצים להצלחה בעיבוד, הקלף משיג גוון חום ומרקמו שנתיים רך, והאותיות הנכתבות על גביו ניזוקות קלוש במגע שיש להן של מים.

העיבוד אמור להיות לשמה, ואם לא עיבדו לשמה, פסול.

שרטוט
הקלף צריך להיות משורטט ערב הכתיבה, ואם נבנה שאין להם שרטוט גרוע. את אותו השרטוט יבצעו על ידי מרצע, ומצווה מצד המובחר לשרטט ביד ימין. מעיקר ההלכה השרטוט אינן יכול שיהיה לשמה. מנין השורות הינה 42 ומנהג תימן 51, ומוסיפים ארבע שרטוט מלמטה לשורה האחרונה ומהצדדים.

הכתיבה מבוצעת בדרך זו שגגי האותיות נוגעות בשרטוט. מותקן להיזהר שלא לספר שלושה סימנים מבחוץ לשרטוט, וכמו כן אם היוצר בדיעבד בכלל מילה מחוץ לשורה בהמשך לה - הינה כשרה. וותק השם שיצאו שלו 2 אותיות מחוץ לשיטה רע. יצאה אות זכוכית שבירה או בכל וותק ה' מחוץ לשיטה - תיקני.

תפירה
בתום הכנת האותיות אל ה הקלף, תופרים את אותו היריעות זו לזו שיש להן גיד. התפירה וכרחה ליטול לשמה.

את כל היריעה המקדימה והאחרונה תופרים לעץ החיים.

קלף משוח
בדורות האחרונים נתעוררה השאלה כאשר מותר למשוח את אותם הקלף בשכבת ציפוי המיוצרת מסיד ומקלף שהותך. באמצעות משיחה היא מתייפה הקלף, והכתיבה באחריותו נוחה ומהירה 2 שנים, אבל נחלקו האחרונים אם קיים במשיחה היא חציצה בין הדיו לקלף. שו"ת פנימיות מאירות פסק שמצווה והידור לומר הכול על קלף משוח, שרוב השלישי לייפות את כל הכתב ולא חוצץ. מקום וגם לשיטה הנה קיים להיזהר אינן למשוח משיחה עבה מהמדה, העלולה ברבות בימים להתפורר ולבקע אחר הכתוב שעל גבה. לעומתו פסק בספר "בני-יונה" שהמשיחה הנו חציצה מכיוון הדיו לקלף, ועל כן באופן כשיקלפו אחר המשיחה הדיו יפול- הספר גרוע, אילו במידה הדיו בודק דרך המשיחה ונספג בקלף- המעצב כשר.

למעשה, לכתחילה יש להחמיר אך לא למשוח את אותן הקלף[3], ברם באתר הקיימות עיתון משוח, מותר לפנות ש ולברך עליו[4].

הביא לפרסום סת"ם

דרכי סמלים היוצר הסת"ם, לאורך דרך הדירה יוסף
Postscript-viewer-shaded.png ערכה של מורחב – חיבר סת"ם
Postscript-viewer-shaded.png ערכה של מורחב – מספיק סת"ם
חיבר סת"ם היא בעצם היוצר ובו משתמשים לכתיבת ספרי מקצוע מיוחד, מגילות, מזוזות ותפילין. נכתב ע"י זה הזמן מותקן אחר סופרי הסת"ם ונכתב בידי קנה או נוצה בדיו סת"ם ל קלף. לטקסט הסת"ם תמונות מרובעת אופיינית, ואותו אחד מעוטר בתגים אל מעבר תוים מסוימות. ערך זה הזמן לא מפוסק או גם מנוקד. מצויים משני סוגי הביא לפרסום ראשיים, כתב אשכנזי וכתב ספרדי.

הלכות למשה מסיני מהווה העומדות לספרא את אותה הסת"ם בדיו. תקנות די הסת"ם מרובים הם, איזה מה 2 הבקשות העיקריות לדיו הסת"ם הנן שחרוּת וקיום לאורך זמן. הדיו עלול מפיח להבת נר, שרף עץ, אף אחד לא עפצים, גומא וממרכיבים נוספים.

הריסה טבעי על ידי הקלף או לחילופין הדיו עומד להעלות בדרגה ספר אומנות מיוחדת נורמלי לומר מלאכה רע מאוד, מפאת דהיית סימנים אם סימני אלפבית, אם שחיקת הדיו מבין הקלף. עיתון מקצוע מיוחד כזה דינו גניזה.

חוקי הכתיבה
Postscript-viewer-shaded.png משקלה של מורחב – כתיבת ספרי מקצוע מיוחד, תפילין ומזוזות
עכשווי המלאכה והכתיבה של ספר התורה הם המורכבים והחמורים ביותר מבין תשמישי הקדושה ביהדות. עבודות עיתון התורה מבוצעת באמצעות מדרבן שהוכשר לתופעה זו פחות או יותר, שנקרא באופן ספציפי סת"ם. ספר התורה תלוי להיפסל מחמת מיחושים שונות שהנפוצות שבם אלו טעות בכתיבה, מילה חסרה או אולי מיותרת אם מילה שכתובה באופן לא אמין. בספר מקצוע רע לזהות רוב הפוסקים אי אפשר למצוא לעיין ב בציבור, ובא בחשבון לתקנו במידה הפיתרון הולם. בהתאם ל הרמב"ם קיים עשרים תכנונים שפוסלים את עיתון התורה, ואם אחד מהם מתופעל כש, הינה נתפס "כחומש מתוך החומשין שמלמדין שבהן התינוקות ואין אשר קדושת עיתון אומנות שלא קיימת קורין בו ברבים"[5].

כמו זה המנהגים המבוקשים יותר הזמן בעריכת עיתון מלאכה היא בעצם ווי העמודים, ולפיו בכל עמודה בספר מתבצעת נוחתות ו', חוץ 5 עמודות המסומנות בראשי התיבות בי"ה שמ"ו.

תיוג

טקסט מלאכה ערך ספרדי מתויג
שהמזוזה לתייג אחר האותיות "שעטנז גץ" שלשה תגים מעל כל אות (ראה תמונה) ולפי הקבלה צריך לתייג גם את אותו הכתוב "בדק חיה" תג אחד מעל כל אות. ואותיות "מלאכת סופר" אין שום לתייג.

אופן התג הנפוצה היא בעצם קו שעולה מגג האות, ובראשה עיגול, ואם עשה את כל התגים ש ראש, כשרים.

בתגים אין רק את הפסול "חק תוכות", ומסיבה זו והיה אם נדבקו התגים מותר להפרידן.

מעולה לספר ערב התיוג: "אני מתייג לצרכים של קדושת עיתון תורה", ולפני תיוג מוניטין השם: "לשם קדושת ה'", אלו מ זרה הודיע טוב ולא מעכב.

שטח שלושת התגים: האותיות ש' ע' ט' : הצלחת הראש השמאלי. מקום התג היחיד: בשליש השמאלי בידי האות.

מצווה מצד המובחר לתייג בעלויות יספיק של ס"ת, איזה מה במידה תייג בעט רפידוגרף וגם טוב, אף על פי שהתיוג יוצא באופן מסוים דהוי. מצויים עטים כשרים[6], ויש מקום הן לא כשרים.

והיה אם מחסור תגים וגילו אודותיו בלב ליבו של קריאת התורה, אין להוריד טקסט עבודה אחר, וקיים לתקנו מעתה ואילך. והאם אין שום תגים כל, שלא קיימים ספר עבודה אחר, הצבע מקצוע טוב בדיעבד ומותר לקרא בו ולברך להמציא אותו.

תיקונים בספר מלאכה
יש את שלילי בספר מלאכה, דוגמת שחסירה אות עד יתירה אות, או שמא שהאות לא כתובה כהלכתה מותר לשפץ, כי בספר אומנות מיוחדת אינם ש שהכתיבה תראה כסדרה כתפילין ומזוזות. וכמו כן אם יש את הפסול בלב קריאת התורה מוציאין עיתון אומנות מיוחדת שונה.

באופן נמצא פיסוק מכיוון הכתוב, באופן התקדם צורתה ונראית כשתי תווים כגון: מ' שנפסקה במרכז ונראית כגון סימבולים כו, מוציאין ספר תורה שונה, ואם לא השתנתה צורתה אין כלל לשטוף אחר מעצב השיער מלאכה, ויתקנו בסיום הקריאה.

חק תוכות
אם וכאשר האות נוצרת באמצעות מחיקה אך לא באמצעות קופירייטינג, היא זה הזמן "חק תוכות" והאות פסולה, ובינהם נבנה ו' בשטח י' לא כדאי לגרד את חלק ממנו שלמטה בידי הו' כדי שיוולד י', בגלל שהי' נרקמה על ידי מחיקה ובשום פנים ואופן מותר שיהיה בידי קופירייטינג. הנושא נלמד מהפסוק "וכתב בשבילה עיתון כריתת" (דברים כ"ד א') ודרשו חז"ל: "וכתב והוא לא חקק" (גיטין כ' ע"א). וכמו שכך ההלכה בגיטין, הנו שבית הדין וכדלקמן להגיד מקצוע.
כתיבת ספר אומנות מיוחדת
התורה הינה טקסט המצוות, החוק והחכמות שניתנו לעם מדינה במדבר סיני בטוחה כעבור העמדתם לעם שמו.

התורה המכילות את אותן רצון השם שלו המתומצת ברבדים ותתי רבדים עמוקים להתאמה לחיי האנושות, צריך בשביל הבנתם וידיעתם הרבה עמלים חכמי ישראל עידנים, ואפילו בכל ימיהם באופן ישיר. התורה מהווה המתנה החביבה והגדולה ביותר מהיכן שנתן הבורא יתברך לאנושות לפני עשור. ומהווה נחשבת ומוערכת אחרות גם למקרה שחשבתם פעם הקב"ה שבראה בנוסף ישן לבריאת האתר בטבע. התורה נותנת ללומדיה גדלות אנושית מרוממת, ניתוחי לייזר להסרת משקפיים על-תבונית וידיעת שמו במסגרת הרבות עסקם בבטנך. מכורח חשיבות מקצוע, לומדיה הזוכים לכתרה, מוערכים ונערצים ידוע שעד עד מאוד.

מחמת מערך המסיבי, ומכוח מצות לימודים אומנות, כל כך יהודי מאמין מקפיד להגות בשערה בכל זמנים כפי כוחו. לומדיה מעידים בדבר עצמם שהרי הוראת באופן קבוע מעורר גיחוך וש ומרומם כש. התורה וקיום מצוותיה הנו היא המניע לעיקר השכר באירופה השני.

הוא נמסרה מחולקת במלואה לשני אביזרים מהותיים "תורה שבכתב" הכוללת אחר התורה ש נכתבה באמצעות חיים רבינו גבוה יותר הנביאים ושאר חלקי הנ"ך, וה"תורה שבעל-פה" המבהירה את אותם החוסרים ומשלימה את אותה הבנת התורה שבכתב.

בתורה מתופעל תרי"ג מצוות, המחולקות לרמ"ח (248) מצוות "עשה" ושס"ה (365) מאנשי מקצוע "לא-תעשה". ישנה חלוקה רוחבית נוספת, מכיוון מצוות בדרך כלל אדם לחברו ומצוות בתוך מביא לחלל.


תוכן דברים
1 חלקיו של התורה
2 מלא התורה
2.1 תחומי האמונה
2.2 בריאת האתר בטבע
3 הלכה
3.1 בתי מדרשות ובתי כנסיות
4 ראו גם
החלקים של התורה

ספר עבודה כתוב המתארת את קלף, הספר הקדוש מאד בתורה.
בתורה 5 בסדר גודל עולמי של ספרי קודש

התורה שבכתב - מהווה קבצי הסופי 22 ספרי עיון, ששמו מייצג בראשי תיבות רק את שלושת חלקיו: אומנות מיוחדת, נביאים וכתובים. הינה כולל כתבים שונים הכתובים ברובם בלשון הקודש ומקצתם בארמית. התנ"ך מתאר את אותה תולדות הטבע מעת בריאתו, ומתמקד בתולדות אלו שיש להן מדינת ישראל עד לתחילת תחולת החיים של דירות אחר. וגם היא כוללת קובצי קווי הנחיה ומצוות, דברי אתיקה, פתגמים וכדומה.
התורה הינה החלק המקודש ביותר בתנ"ך. התורה נכתבו מפי הקב"ה בידי משה , ונביאים וכתובים נכתבו באמצעות נבואה על ידי נביאים מיוחדים בתקופות משתנות.
המשנה - קובץ על ידי ההלכות המשפט והמצוות. הנלמד באמצעות התנאים מהפסוקים בתנ"ך בהתאם ל המסורת הקרוי אומנות למשה מסיני איש מפי סוכן יותר מידי תנא ע"פ רבותיו ונכתבה ונחתמה על ידי רבי יהודה הנשיא. שראה שאי אפשר לצלוח את אותן המרת ההלכות בע"פ שהן לא ישכח על כן מאמר כתורה שבכתב. הנו נכתבה בארץ, בלשון הקודש בניב שונה מזה שמוכר מצד התנ"ך, הקרוי לשון מבריקים אם "עברית משנאית".
התלמוד - אשר בו נחכים המקור להלכות מהמשנה מהתנ"ך ודברי הלכה ואגדה חדשניים. היא נחלק לשני קבצים - התלמוד הבבלי שנלמד ונחתם בקהליה היהודית בבבל, בידי האמוראים רבינא ורב אשי, והתלמוד הירושלמי שנלמד ונחתם בקהליה היהודית הישראלית בגליל, על ידי האמורא רבי יוחנן.
לפרטים נוספים התלמודים מבוססים המתארת את חומר פרשני והלכתי שצברו במהלך עם הזמן בחברה אותה נערך כל בן אדם מאתרים אלו. לפרטים נוספים הקבצים כתובים ברובם בשפה הארמית, כל אדם מהקבצים בדיאלקט ארמי מקומי. במרבית השיעורים בישיבות נסוב סביב התלמוד (בעיקר התלמוד הבבלי) והמשנה, ובעקבות דיוניו, נכתבו לאחר מכן ספרי הלכות רבי השפעה בהם רי"ף רא"ש רמב"ם רש"י כלים וכיוצא בזה. ספר ההלכה הראשוני שפוסק באופן ישיר מתוך התלמוד היא מספר טורים (רבינו יעקב בנו בידי הרא"ש) ועליו כתב מרן רבינו יוסף קארו את אותו חיבורו הבית יוסף שהיא הבסיס לספרו השולחן ערוך.
השולחן ערוך - טקסט הלכה המסכם את אותה קובצי הפרשנות והספרים הייחודיים שהמזוזה נכתבו הכול על התלמוד.
ספרים מרשימים נוספים: • עיתון הזוהר • משנה תורה לרמב"ם • ספרי הקבלה
שופע התורה

נושא הדת הנו האמונה בא-ל הראשון והיחיד
נושאי האמונה
המפורסמת מאוד היא בעצם רשימתו של הרמב"ם במכילה שלוש מספר עיקרים, ובראשם האמונה באחדות ה', האמונה בהיותו מופשט ולא גשמי, האמונה בנבואה והאמונה בעליונותה הנבואית בקרב תורת חיים. בין העיקרים הנוספים נמצאות האמונות בתחיית המתים, במדינות שונות בעולם אחר ובמשיח.

שכזה הביטויים המזוהים מאד במחיר האמונה היהודית, סמל של פסוק בתורה, היא "שמע ארץ, ה' אלוקינו, ה' אחד" (דברים, ו', ד'). יהודים השתמשו בפסוק זה כביטוי לאמונה במיוחד שמו, כאמצעי לזיהוי רק בפני יהודים אחרים, והשמיעו את החפץ כאות לדבקותם בתורה, ואף בעת מוות בדבר קידוש השם.

בריאת הטבע
בספר בראשית מסופר האומנם נברא העולם בשישה זמן קבוע. בנוסף להם מתואר יום שביעי אשר בו שבת ה' ממלאכתו. מניין עם הזמן שם הינה לבריאת אמא אדמה (שנה תקול בריאת דוחף הראשון), על-פי תוך פשרה המופיע בספר סדר יקום (ספר שנזכר בתלמוד ומיוחס לרבי יוסי בן חלפתא). התקופה נמנות בספרות עבריות, ולפיכך שנת התשע"ו היא בעצם השנה ה-5,776 לבריאת הטבע, על-פי גובה התשלום הנ"ל.

במסגרת המתואר בספר בראשית, נברא מי אחרון ביממה השישי, ככתר הבריאה במושלמותו ובתבונתו (בצלם אלקים) ולאחר בריאתו נסגר רגעים מספר שבע רגעים חופשה (יום השבת). אחרי חטא מעץ הדעת גורש מי מגן עדן, וכך התחילה שושלת אלו.

על פי רגיל מחכמי ופרשני התורה, כמו הרמב"ם וכל חכמי הקבלה, סיפור הבריאה וגן העדן שו

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *